הבעל שם טוב היה הולך ליער עם נר דולק. מדביק אותו לענף, מדליק ממנו מדורה ומתפלל. חולים היו נושעים.
בדור שאחריו, תלמידו, המגיד ממזריץ׳, היה הולך ליער עם נר כבוי, מדליק אותו, אבל לא מדורה, והיה אומר, אני לא יודע את התפילה של מורי הבעל שם טוב אבל אני מבקש שמכוח תפילתו חולים יתרפאו. וחולים היו נרפאים.
תלמידו של המגיד משה לייב מסאסוב גם היה הולך ליער אבל בלי נר והיה מבקש שמכוח תפילתו של הבעל שם טוב חולים יתרפאו. וחולים נושעו.
אנחנו לא הולכים ליער ואין נר, אין מדורה או תפילה של הבעל שם טוב
אבל אנחנו מספרים את הסיפור,
והסיפור מרפא חולים.
לפחות אותי.

אני שמח מאד ומתרגש להזמין אתכם לסדרה של ארבעה מפגשים 
של סיפורים נפלאים ותורות מרפאות של
הבעל שם טוב