אני עומד עם רגל אחת בקבר, יצירה של האמן עידו גורדון והמלחין בניה הלפרין-קדרי, מבוצעת כמחזה שמע מוקלט. זהו פס-קול ששוזר ברצף מוסיקלי את סיפורם של פחד ויראה, ומאחד שני ז׳אנרים – תסכית רדיופוני ואלבום קונספט, כליווי הליכה לעולם הבא.

האמניות והאמנים המשתתפים מבצעים בסגנונות מגוונים אפיזודות שעוסקות במוות ובטראומה. צמד המוסיקאים אור רימר ומאיה לנדסמן (Strangers Power(, מבצעים שירת־נונסנס מאולתרת הנעה בין ספוקן וורד לג'ינגל; האמנית שי-לי הורודי מגלמת בלחשוש את המוות עצמו; הזמרת עתליה תירוש (זוגתו של הלפרין) שוזרת בקולה את סיפור/מעשיית המסגרת: אגדה על מלך ומלכה - פחד ויראה.

ברקע היצירה נוכח סיפור חייו של המוזיקאי גל קיידאן, שנהרג בחודש העשירי לשירותו הצבאי. בשנה שקדמה למותו ניגן רסיטל מנדוצ'לו בקונסרבטוריון של באר-שבע, וביצע בו עם אמו ׳אריוזו׳ מתוך קנטטה של י.ס.באך בשם 'אני עומד עם רגל אחת בקבר’ (Grabe der in Füß einem mit stehe Ich(. הביצוע המשותף הפך בדיעבד לרמז טרגי מטרים למותו של קיידאן. גורדון והלפרין-קדרי יצרו עיבוד אמנותי-מוזיקלי לקנטטה: תסכית-קינה המבקש לחקור אבל וטראומה פרטיים וקולקטיביים. בסיפור המסגרת נפגשים פחד וכמות במרחב משותף, מנסים להאזין יחד לרוחות ולהתחקות אחר קיום שנמצא אולי מעבר לחיים. הביטוי 'פחד יצחק' (פרשת "ויצא"), שמקורו בסיפור העקידה, מניע אותם להישיר מבט ְבּ ָפּ ָחד ובמקביל לפרוץ בצחוק אימים.

השקתה של היצירה תעלה שלוש פעמים. האולם המחודש למוסיקה קאמרית, בתכנונה של האדריכלית נילי פורטוגלי, מכיל כמאה מקומות בלבד ומאפשר חוויית האזנה אינטימית־רוחנית, בהשראת המבנה. בעת האירוע הופך הבניין בעל הערך ההיסטורי – המבואה, האולם, המושבים, הבמה, האקוסטיקה והתאורה, לצד שתי עבודות נוספות של האמן דניאל פילוסוף ומעצב האופנה טל מסלבי, לרכיבים ביצירה.

גורדון והלפרין-קדרי עובדים על ׳אני עומד עם רגל אחת בקבר׳ כבר למעלה משלוש שנים, אך אירועי השביעי באוקטובר והמלחמה טענו את הפרויקט ברבדי משמעות נוספים ורלוונטיים מתמיד. יצירתם הנסיונית היא אירוע פרפורמטיבי ייחודי שמבקש לפתוח מרחב קומי-טראגי כסוגה של קיום משותף בצליל ובשתיקה, בטרם החדלון.

״ פנה פחד השמיימה בקריאה גדולה:

״פחד ויראה, שכינה בלבבה,

נתינה עזבה, לא די כי אוהבה,

הקץ יאחז בה, ואין לי מלבדה״