יזהר אשדות מציין 20 שנה לאלבום וההופעה המיתולוגיים "הארד רוק קפה" - ב-4 הופעות מיוחדות וזה רגע לפני שיר חדש מתוך אלבום חדש שבדרך..

צוף פילוסוף - בס, רן עפרון - קלידים, שי ברוך - תופים, דינה לוריא - כינור

ללהקה יצטרף פיטר רוט כאורח מיוחד

אמצע שנות ה90, MTV בשיא תהילתה וסדרת הופעות האנפלגד ששידרה אז, מביאה לעולם אלבומי מופת כמו נירוונה ואריק קלפטון.

הערוץ הראשון מחליט להרים את הכפפה ולצלם הופעות חיות בהארד רוק קפה בדיזנגוף סנטר, מהמקומות החמים בתל אביב של שנות התשעים, מקום שהפך נקודת מפגש למוסיקאים רבים בתקופה ההיא, תקופת הזוהר של הרוקה ישראלי.

במקביל, בקיץ 94 יוצא לעולם אלבום הסולו השני של יזהר אשדות, עם מגה להיטים שעד היום מככבים ברפרטואר של המוסיקה הישראלית, כמו: צילו של יום קיץ", "הירושימה שלי" ו"הבלדה על…”.

בנובמבר אותה שנה, פונים אל יזהר מהערוץ הראשון להופיע בתכניתה ראשונה של סדרת תכניות בסגנון unplugged שיצולמו במסעדת "הארד רוק קפה" .

ב-22.1.95 התקיימה ההופעה של יזהר והלהקה, שהפכה למיתולוגית ובסופו של דבר גם היחידה בסדרת הופעות האנפלגד המתוכננת.

בעזרת במה נדיבה שנבנתה במיוחדת הפכה המסעדה הפופולרית דאז בין לילה למועדון הופעות עם אווירה מחשמלת, כפי שהכרנו עד אז רק במועדונים בחו"ל.

ההופעה הוקלטה ושודרה בערוץ 1 בשידורסימולטאני בסטריאו עם רשת גימל, בפעם הראשונה בארץ.

במשך חודשים ארוכים שכבו ההקלטות ברשותו של יזהר, שלא הקדיש להן מחשבה רבה לאחר ההופעה.

מדי פעם שאל אותו צוף, שמנגן עם יזהר עד היום: "מה קורה עם ההקלטות? מתי תעשה מהם אלבום?״

רק מספר חודשים לאחר מכן, ולאחר ששחרר לרדיו את "בכל פעם שאני מתאהב בך מחדש",אזר אשדות אומץ לארוז את המופע ההוא לאלבום, שהפך להצלחה ענקית עם מכירות של 80,000 עותקים. חשיבות ההופעהה היא עבור יזהר מעבר להצלחה המטאורית טמונה בנקודת המפנה שהיא היוותה עבורו, אוב מילותיו: "באותו ערב התחלתי מסע חדש שלי כזמר, להפסיק להסתתר מאחורי הרוקנרול וההפקה ולהתחיל לדבר, קרוב, ישיר. מהלב אל הלב."

עכשיו 20 שנה אחרי במקביל לעבודה על אלבום חדש ,שממש בעוד רגע ייצא סינגל ראשון מתוכו, חוזר יזהר למספר הופעות חגיגיות לציין את אותו רגע משמעותי בקריירה שלו .

אשדות על ההופעה ההיא :

"היו לי אז שלוש גיטרות חשמליות ואף לא אקוסטית אחת, אז קניתי אחת במיוחד להופעה.

 בתחילה זה היה לי מוזר, כי עד אז הייתי גיטריסט חשמלי לחלוטין ומעולם לא ניגנתי בגיטרה אקוסטית על במה.

 בחזרות התחלנו לגעת בשירים שלי ולהפשיט אותם מהחשמל והדיסטורשן. בתחילה הרגשתי עירום, החשמל והדיסטורשן היו למעשה, סוג של הגנה, סוג של חומה ששומרת עלי מחשיפה.

 גם ללהקה שלי (צוף פילוסוף, רן עפרון וערן פורת שהיה אז המתופף שלי) לא היה פשוט להוריד את הווליום ולנגן ברכות.

התחלנו לגעת גם בשירים שכתבתי לאחרים. ב"יש לך אותי" שכתבתי עם צוף לתיסלם, "זריחה על המדבר" שכתבתי עם אלונה לאלבום הראשון של אדם ו"תן לי קצת ממך" שהלחנתי לאלבום הבכורה של קורין אלאל.

קורין היא חברת ילדות שלי וזה היה רק טבעי להזמין אותה לשיר ולנגן אתנו את השיר הזה יחד. בסופו של דבר היא התארחה בהופעה והביצוע המשותף שלנו נכנס לאלבום הופעה ההיא הייתה משמעותית ומיוחדת עבורי, האינטימיות החדשה שנבעה מהביצועים האקוסטיים הפתיעה אותי. הקהל היה קשוב וקרוב .באותו ערב התחלתי מסע חדש שלי כזמר, להפסיק להסתתר מאחורי הרוקנרול וההפקה ולהתחיל לדבר, קרוב, ישיר. מהלב אל הלב.

אם עד אז העיסוק שלי ב"זמרוּת" (זכויות היוצרים על המושג שייכות לאלון אולארצ'יק) היה רק אחד מהחלקים בפאזל שלי כמוסיקאי, מאותו ערב זה הפך למרכז ההוויה שלי כמוסיקאי.עשרים שנה אחרי, אני רואה את ההופעה הזו כקו פרשת המים בקריירה שלי כזמר מבצע ומופיע אני מתרגש לחזור לערב ההוא, לנגינה בישיבה, לראשוניות של הביצועים האקוסטיים.

אשתמש באנרגיה הזו כדי לשלב כמה וכמה מהשירים שכתבתי והקלטתי מאז כמו ״במרחק נגיעה מכאן״, ״רגע״ ו״ככלות הקול והתמונה״ ואפילו שני שירים חדשים מהאלבום שבדרך."