הרמב"ם קרא את סיפורי התורה כצורות לנפש. ב"מורה נבוכים" הוא הראה איך הלשון המקראית מעצבת את היחסים בין האדם לאל. אותם שמות מורים פעם על האדם, פעם על האל, ופעם עלהעולם וכך יוצרים את דמות המקום של ההוויה המשותפת לאדם, אלוהים ועולם. בסדנה נקרא קטעים מתוך "מורה נבוכים" ונלמד איך הפואטיקה של הרמב"ם פועלת בתוך המקרא, ואיך היא מכתיבה את הדופק של העברית העכשווית.