בדרכו המשעשעת ובהומור המיוחד לו מציב ניצני מראה בפני הישראליות הכל כך מוכרת, ומציע לנו להסתכל עליה בחיוך של השלמה. הוא מדבר על שנת הקורונה, משפחה, זוגיות, אבהות, קריירה וגידול ילדים, קצת פוליטיקה וכל מה שקשור לניסיון המעניין הזה שנקרא לחיות בארץ ככוכב רוק בדימוס. הוא מדבר על ״תיסלם״, על הברז שלו , תוכניות רדיו וטלויזיה ״שירו של שפשפ״, ״האשם תמיד״ ו״שיר המנגל״ ועל השיר ״פרצופה של המדינה ״ שכתב לפני שלושים שנהו עדיין נשאר רלוונטי.